אתמול שאל אותי משתתף בסדנה, קצת לפני שנכנסו אנשים, למה הוא לא מוכר מספיק טוב לדעתי.

הוא בחור שקט, חכם ונחוש מאד (הכי נחושים זה אלו שזה שלא בא להם טבעי) ובמשך כל החודשיים האחרונים התעקש לדעת את המכניקה של כל מה שלימדתי.

“מה בדיוק אני שואל”, “ואם הלקוח אומר לי ככה וככה, מה אני עונה?”, “ומה עושים אם אין לו בעיה, ואין לו עוד מוצרים?” בקיצור, רצה להכיר כל בורג.

ואז ליוויתי אותו לפגישה ובפגישה ראיתי מישהו אחר. רגוע, שולט, לא מוותר ללקוחה גם בשאלות קשות, נעים ושירותי.

נכון שביחס לקולגות שלו בתחום שמאופיינים בתיאורים כמו כרישים, חרבות, נינג’ות ועוד דימויים מעולם הילדים הוא נוף אחר, אבל זה בדיוק מה שהעולם צריך.

העולם לא צריך יותר תותחים או כריזמטיים שיסחררו אותו, יבלבלו אותו במילים וייקחו לו כסף מהארנק.

לקוחות צריכים מישהו לדבר אתו גם ביום שאחרי. העולם לא צריך אנשי מכירות שמתבטאים ב”לקחתי לו”, “אני לא שואל אותו”, “עושה מה שאני רוצה אתו” אלא אנשי שירות שכן שואלים אותו ושהוא במרכז.

העניין הוא שבסביבה כזו הוא טועה לחשוב שגם הוא צריך להיות ככה, ולמכור בהרגשה של דיסוננס וחוסר ביטחון כל הזמן בעצמך, זה מה שמפריע לו למכור.

אל תנסו לחקות אחרים, רק להיות יותר אותנטיים. הסוד הוא באבחון ולא בדאווין.

חברים, זכרו שרוב המוכרים בעולם הם בכלל לא אנשי מכירות אלא אנשי מקצוע שגם מוכרים, ושכל אחד יכול למכור, אם רק יאמין בעצמו, שהוא פותר בעיה ועושה טוב ללקוח שמולו. כל השאר רעש וצלצולים.