יש מוכרים שיודעים שהם אגרסיביים, הם קצת גאים בזה, מרגישים שהם בשליחות
ונראה להם שככל שהם ילחצו יותר, ככה הוא יבין מה טוב בשבילו.

בצד השני של הסקאלה, יש את אלה שמרגישים שהם לא מכירתיים,
הם יעידו על עצמם שהם לא אנשי מכירות אלא אנשי מקצוע.

הפוסט הזה מיועד לאלו שלא רוצים להיות אגרסיביים ולא מתחברים לסגנון
אבל אולי עושים אחת מהטעויות הבאות:

  1. הלקוח מרגיש שהמוכר לא מקשיב לו. הוא שומע את זה בטון,
    לכל שאלה יש למוכר תשובה מהירה והוא חוזר על אותן התשובות.
  2. פתרון מהיר מדי. הלקוח מרגיש שלפני שהמוכר מזדהה אתו או מגלה אמפתיה,
    כלומר שהוא חשוב יותר מהמוצר, הוא כבר מנסה למכור לו פתרון.
  3. המוכר לא מוותר על כלום. למשל סוכני ביטוח שיש ללקוחות אצלם מספר ביטוחים,
    מי חס וחלילה התקשרו לסוכן לבדוק איך אפשר לחסוך כסף, מיד קיבלו שטיפה למה כל הביטוחים חשובים.
  4. המוכר מדבר הרבה על עצמו, על החברה, ההישגים שלה או המוצרים שלו.
    מיקוד בעצמו במקום בלקוח.
  5. המוכר לא עונה להתנגדויות האמיתיות של הלקוח אלא על מה שהוא רוצה להגיד.
    הפוליטיקאים משתמשים בזה כשהם אומרים למראיין "לא זאת השאלה. השאלה היא…" ועונים תשובה שהכינו מראש.

כולנו גדלנו וראינו איך נראים אנשי מכירות בפועל, איך זה מרגיש וכמה זמן נשארת חוויה מאיש מכירות רע.
כנראה בגלל זה יצא כזה מוניטין למוכרים, אבל זה לא חייב להיות ככה.

תאר לך שרופא היה מטפל בך ככה.

כבעלי עסקים שבונים קשר לטווח ארוך ורוצים שהלקוח ירגיש חופשי לפנות
מבלי להרגיש שאם הוא מתקשר מיד מנסים למכור לו, ההמלצה היא קודם כל לגלות אמפתיה,
לשחרר לחץ מהמכירה, להקשיב, להיות מדויקים בתשובות, וכן, מותר גם לפעמים לוותר
על מוצר מסוים בשביל למכור אחר (הקרבת פיון).

אח"כ הלקוח יהיה הרבה יותר פתוח גם לקבל.