נתחיל במשל: הילד גונב לך כסף מהארנק. את לא מעירה בשביל לא לעשות ממנו גנב. הוא ממשיך. חושב שאת לא יודעת.
לאט לאט הסכומים גדלים, מה שהיה עשרה שקלים בהתחלה, גדל עם הזמן והיום מרוב הרגל,
עשרה שקלים זה רק מה שהוא משאיר לך ואת כל השאר לוקח.

למה הוא ממשיך? יכול להיות שהוא חושב שלא שמת לב,
אולי את חושבת שזה מישהו אחר, אולי זה לא מפריע לך וכן הלאה.

אם לא תעירי לו, שאת יודעת שזה הוא וגם על כל המקרים הקודמים, למה שיפסיק?

לקוחה משקרת שקר קטן. 'צריכה לשאול את בעלי'.
את מסכימה למרות שאת יודעת שברוב הגדול של המקרים, לא הוא מכריע.

יכול להיות שהוא לא יזם את זה. יכול להיות שהוא לא אוהב את זה.
יכול להיות שהוא מתנגד לזה אבל את יודעת שאלייך מגיעים אחרי שעשו כבר צעד אחד קדימה.
ההחלטה לעצב כבר התקבלה בינם לבין עצמם.

למרות מה שאתן אולי חושבות, המקרים שלקוחות פגשו מעצבת וביטלו את הפרויקט בגלל הבעל – אפסיים.

תירוץ נפוץ, זה כן.

אם תמשיכי להאמין על עיוור ולא תחקרי לעומק את המשפט הזה,
זו שתיקה בהסכמה והילד ימשיך לגנוב לך מהארנק כאילו שניכם לא שמים לב.

לפעמים כל מה שאנחנו מצפים מבעל מקצוע זה שיתפוס אותנו על חם ויראה לנו שאת החרטא שלנו, הוא לא מקבל.
אנחנו אולי לא מודעים לזה מראש, אבל ברגע שהוא תופס תירוץ ומאיר עליו, אנחנו מעריכים את זה.
כזה אנחנו רוצים – מנוסה, מקפיד, חד ולא מתפשר.

מקצוען אמיתי יודע לשאול שאלות גם אם הן קשות ולא נוחות ללקוח,
אל תתפשרי על תשובות גנריות, במיוחד אם שמעת אותן בכמויות.