מכירים את המוכרים שככל שהם מדברים יותר כך הם מתחפרים ואתה מת להעיר להם שישתקו קצת,
לא רק בשבילך, גם בשביל לעזור להם לצאת מהבור, שהם מפריעים במקום לעזור?

יש את אלו שאתה מנסה לתת להם פידבק בלייב, הרי גם לך יש אינטרס לקנות, ועדיין
הם ממשיכים בשלהם. ממש דוחפים אותך החוצה מהקנייה.

מצד שני יש את השתקנים. אלו שצריך לחלוב אותם בשביל לקבל אינפורמציה
ונראה שגם שתקבל אותה, לא תוכל לקבל החלטה.

אז העניין הוא ששתיקה היא כלי רב עוצמה אם משתמשים בו נכון, אבל כאמור יכול
לגרום נזק כשמשתמשים בו לא במינון הנכון.

כלל האצבע אומר שאם השתיקה מורגשת, השימוש בה לא היה נכון.
מתי משתמשים בה:

1. כשהלקוח מדבר, שותקים ולא נכנסים לדבריו גם אם הוא טועה. המציאות שהוא רואה, החוויות שעבר יותר חשובות
2. שנייה אחרי שסיים לדבר, עדיין מתאפקים, לפעמים לאנשים יש השלמות.
3. אחרי שנותנים מחיר ללקוח, שתיקה נמצאה כטכניקות הסגירה האפקטיבית ביותר.
4. כשלקוח מעלה התנגדות, שותקים 2 שניות. לא עונים, לא מסבירים, כלום. תשובות מהירות מגבירות ויכוח.
5. כשלקוח כועס. שותקים. לא עונים, לא מנסים להבין מי צודק, לא מתכננים תשובות. נותנים לו להוציא.
6. כשלקוח קוטע אותך. שותקים. כן, לו מותר לקטוע. כל עוד הוא מדבר זה מצוין, גם אם קטע אותך. זה לא מוריד ממך.

שתיקה צריך לתרגל.

אם עושים את זה נכון, איפוק, שתיקה והקשבה נתפסים (בצדק) על ידי הצד השני
כהתחשבות ומתן חופש ביטוי והאפקט שלהם הוא מיידי.