בשנים האחרונות מדברים המון על חשיבות הקשר הבינאישי עם הלקוח וברור שהוא חשוב
אבל הוא לא הדבר הכי חשוב במכירה. המון טעויות נגרמות בגלל הגישה הזאת.

כשמוכר מנסה לבנות קשר אישי עם הלקוח באופן מלאכותי, זה מיד בולט לעין ויותר מזה,
הלקוח לא מקבל את המוצר שהכי מתאים לו מקצועית. אם המוכר מנסה למצוא חן בעיני
הלקוח, עסוק במה יחשבו עליו והולך בין הטיפות, זה פספוס של המטרה.

האמת היא שבתור לקוחות, אין לנו בכלל שאיפה כזאת לאהוב או שהמוכר יתחבב עלינו.
כמה פעמים יצא לכם לקנות מוצר או שירות ממוכר שלאו דווקא אהבתם באופן אישי?
לקוחות לא מחפשים קשר עם המוכר. הם מחפשים פתרון מדויק לבעיה שלהם.

מוכר נחמד ככל שיהיה, אם הפתרון לא יענה לנו על הבעיה, נמצא דרכים לדפדף אותו בנימוס,
וגם לא ניתן לו הרבה צ'אנס בשביל להבין לעומק או לתקן. יש גבול לסבלנות של אנשים למוכר שמנסה
לבנות קשר, לעשות סמולטוק ולהכיר. בסוף יש להם בעיה והם רוצים פתרון ומהר.

אל תתאמצו להיות נחמדים. לקוחות לא אוהבים מוכרים מתנחמדים. לפעמים פגישות מתארכות והולכות סחור סחור
רק כי מוכרים נמנעים מלהגיע לעניין בשביל לא 'להרוס את הקשר' עם הלקוח. כשמנסים להיות נחמדים, לא רוצים 'להציק' בשאלות,
נמענים מלחתור לסגירה ולא רוצים 'להפריע' אח"כ בפולואפ. רק לא 'לנדנד' ללקוח.

יש מקרים שמרוב שהמוכר נחמד, בסוף הלקוח מנהל את הפגישה.

חשוב לזכור גם בזמן הפגישה: לקוחות משלמים לנו עבור שירות שהם לא יודעים, רוצים, או יכולים לעשות בעצמם.
נהלו אתם את הפגישה, ואל תדאגו אתם לא מנדנדים ללקוח, הוא צריך פתרון.
הקשר זה רק אמצעי, לא מטרה.