“מצטער יקירי, ברח לי מהראש כי אני כבר שבועיים באיזה טירוף לא נורמלי. מתי יהיה לך נוח שנדבר?”
זאת התשובה שענה לי מעצב האתר שלי כששכח שקבענו שיחת הדרכה על האתר לפני שבוע.

איזו הקלה. סופסוף ספק נורמלי שאומר את האמת בפרצוף בלי לספר סיפורים ובלי להיות פוליטקלי קורקט. פשוט אמיתי ואנושי. מיד הוריד לי את ההתנגדות וכיבה את הגיץ עוד בטרם נדלק. תענוג.

אנשים שנותנים תירוצים, זה מין דחף כזה להסביר. מה שהם לא שמים לב זה שהם היחידים
שזה מעניין אותם. מקבל התירוץ לא ממש קונה את זה כי לרוב, זה כנראה היה יכול להימנע.

כך נוצר מצב שאנשים במקום פשוט להנצל ולשתוק, ממשיכים עם איזה הסבר, שאם תשאלו
את מקבל התירוץ יותר מאוחר, הוא יאמר שניסו למכור לו איזה תירוץ.

כשזה מגיע מספק, זה מעצבן במיוחד. וואללה טעית? תגיד סליחה, תשפר ונתקדם.
ככל שמסבירים יותר, כך זה מעצבן יותר. אפשר לראות את זה הרבה אצל פוליטיקאים
אחרי שהפרו הבטחות מול הטלוויזיה. אם אנחנו רואים פוליטיקאי מתנצל באמת
זה נראה לנו הזוי מרוב שזה בכלל שלא בראש שלהם. רק הסברים וצידוקים.

שעושים טעות, אין מה לדוש בעבר. מתנצלים וממשיכים לעתיד בשביל לבדוק איך
ניתן לשפר את המצב, גם אם המשמעות היא לפצות את הלקוח.