אנשים כבר כל כך מקובעים בדמות שצריכה להיות למוכרים, עד שהם מופתעים כשמגיע מוכר נורמלי, וזה בדיוק מה שעושה את ההבדל. יש כאלה שכל כך רוצים לקנות מוצר מסוים שחלמו עליו, שהם מתפללים תפילה חרישית בלב לפני שנכנסים לחנות שהמוכר לא ידפוק להם את הקנייה.

יותר מזה, יש מוכרים שמרגישים שהם צריכים להיכנס לתפקיד של מוכר, לדבר כמו מוכר, להתנהל כמו מוכר ולחרטט כמו מוכר. מחפשים לתת את ההצגה הכי טובה בעיר.

שימו לב מה מותר לעשות, למרות שחשבתן שזו טעות:

מותר להגיד ללקוח שהשירות יקר. אם לקוח אומר שזה יקר, הדבר האחרון שהוא רוצה לשמוע זה שזה לא נכון. מי את שתקבעי מה יקר לו? במקום זה אפשר להסכים, ולהעלות את הסיבה למחיר – הטריגר שהוא ציין בעצמו.

מותר לא להיות במצברוח טרלללה. אם אין לך מצברוח, זה בסדר שלא תיכנסי בריקודים לבית. האותנטיות חשובה מהכל ולקוחות מבינים שאת לא מושלמת. אין צורך לשחק אותה.

מותר להתחרט. מותר להגיד ללקוח שהתחרטת ומה שחשבת קודם היה טעות. לא חייבת להמשיך באותו קו שהתחלת. למעשה גמישות היא הוכחה ללקוח שהוא חשוב יותר מהמוצר.

מותר לא לענות אם אין לך תשובה מדויקת. מותר לדחות את זה לקונספט ולהגיד לו שאז, כשיהיה לך יותר מידע, תמצאי פתרון. לא חייבת שיהיו לך תשובות להכל ובשלוף כמו מכונה.

מותר להיות בן אדם.

מצד שני, שימי לב שאת לא מגזימה עם החופש ללקוח, כי בסוף הוא צריך אותך בשביל שתובילי אותו, פשוט לא לנסות להיות מושלמת, אלא רק מתאימה עבורו.