נגיד שאת וחברה ממש רוצות להיפגש. מה עושות? נפגשות. עכשיו נגיד מקרה אחר, שאת רוצה והיא פחות. אז מה היא תגיד לך, לא רוצה להיפגש? פעם מישהו אמר לכן, לא רוצה להיפגש איתך?

מבוגרים משקרים מנימוס.

הם לא רוצים לפגוע, אז במקום להגיד לא רוצה להיפגש, הם מסבירים:
"וואי היה לי חודש קשה בעבודה", "תקופה עמוסה", "קבעתי עם בת דודה שבדיוק באה מחו"ל והיא אירחה אותנו מאד יפה וזה חייבת לארח אותה חזרה" וכאלה.

הכל חוץ מלהגיד לא.

קשה לנו להאמין לזה. קשה לנו לקבל דחייה, להאמין שמסננים אותנו או לא רוצים להיות איתנו.
יותר קל להאמין לתירוצים, יותר נוח.

יש אנשים שבמשך שנים מקבלים הסברים ותירוצים, העיקר לא להרגיש דחייה.

זאת התמצית של הקושי בסגירה במקום. קל לנו להאמין ללקוח שמספר סיפורים,
מבקש עוד זמן לחשוב על זה או הצעה מסודרת בשביל שיוכל לישון על זה.

הכל חוץ מלהגיד לא.

כמה פעמים לקוח אמר לך בפנים: תודה, אני לא מעניין לעבוד איתך? 0, אולי אחת.

לדיבורים אין שום משמעות. רק למעשים. אל תאמינו למה שאומר הלקוח, כשהוא באמת רוצה, הוא סוגר ואם לא סגר, נסו לבדוק איתו מה חסר לו. שום הצעה כתובה לא תעשה את טוב יותר ממי שכתב אותה.